הארכיון של יולי, 2013

פַּעַם אֲנִי רוֹצֵה לָמוּת

פַּעַם אֲנִי סַקְרָן לְתוֹלְדוֹת הַמַּסָּע הַזֶּה.

פַּעַם אֲנִי קְצַר סַבְלָנוּת

פַּעַם אֲנִי עָיֵּף

אוּלָם עַל פִּי רֹב אֲנִי סָחוּט מִדַּי.

פְּזוּר דַּעַת מִדַּי,

וְעִם תְּשׂוּמַת לֵב פְּזוּרָה

הַלֵּצָנִית הַזּוֹ, הַנִּדֶּפֶת לְרוּחַ

כָּל וָו הַבָּא לְלַקְּטֵנִי אֲנִי נַעֲנֵה לוֹ.

וְכָךְ מַחְמִיץ אֲנִי הִזְדַּמְּנוּת פָּז לָבוֹא בִּשְׁעָרֶיהָ,

לִשְׁמֹר בְּרִכּוּז צְעָדֶיהָ הַפְּתַלְתֻּלִּים

שֶׁל הַתּוֹדָעָה הַמְּסֻיֶּטֶת וְהַמּוּצֶפֶת.

אֵינֶנִּי רוֹאֶה יוֹתֵר אֶת הָעוֹלָם,

דּוֹמֶה אֲנִי כְּפֶסֶל הַנָּסִיךְ הַמְּאֻשָּׁר

שֶׁרַק בְּהִפָּרְדוֹ מִצַּלְמוֹ,

מִכָּל הֶבֵּט בָּבוּאָה שֶׁל דְּמוּתוֹ הַשְּׁלֵמָה,

מוֹצֵא אֶת יִעוּדוֹ בְּלֵב פַּח אַשְׁפָּה זוֹל וְנִקְלֶה.

וְגַם עוֹשֶׂה דְּבָרוֹ,

שֶׁכֵּן הֲגַם שֶׁנָּסִיךְ מְפֹאָר הִנּוֹ

אֵין הוּא

מַמָּשׁ כְּדֶרֶךְ שְׁאַר נְסִיכִים

אֶלָּא עַבְדָּם שֶׁל עֲבָדָיו.

וְאֶת הָאַנְקוֹר שֶׁהוּא מְשַׁעְבֵּד לְמַסָּע הִתְפָּרְקוּת פִיזִית זוֹ.

אוֹ שֶׁמָּא סְנוּנִית הָיָתָה זוֹ?

אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר מַסַּע הִשָּׂרְדוּת,

זֵכֶר לְיָמִים אֲחֵרִים

בָּהֶם הָיוּ הַיַּבָּשׁוֹת מְלֻכָּדוֹת וְעָנוּ לַשֵּׁם פַּנְגֵיאָה.

אִלּוּ יָכֹלְתִּי לַחֲתֹך בִּבְשָׂרִי וּלְהַעֲנִיק אֶת

לִבִּי לִנְשָׁמוֹת מְפַרְפְּרוֹת בִּמְצוּקָה.

הָיִיתִי מַעֲנִיק לְבַת כִּסּוּפַי –

וַאֲנִי מוֹדֶה לָהּ עַל הֱיוֹתָהּ דָּבָר שֶׁנִּתָּן לְהִתְאווֹת אֵלָיו.

עַל הֱיוֹתָהּ מַשְׂאַת נֶפֶשׁ.

מודעות פרסומת

אֲנִי קֻפְסָה שְׁחוֹרָה

מַקְלִיט טִיסָה 742, 1952,

וְרָשַׁמְתִּי הַכֹּל,

רָשַׁמְתִּי הַכֹּל.

רָשַׁמְתִּי אֶת הוֹרָאוֹת הַסּוֹכְנִים:

הוֹתִירוּ לְמַטָּה אֵת סִפְרֵי הַתּוֹרָה

וְהַתַּכְשִׁיטִים

וַעֲלוּ עְרֹמִים

כִּי

הַמָּטוֹס לֹא יַמְרִיא;

הִקְלַטְתִּי אֶת הַכַּיָּסִים

וְהַטַּיָּיסים:

"זֶהוּ הַפּוֹעֵל הַפָּשׁוּט, הַטִּבְעִי, הַמְּסֻגָּל לַעֲבֹד בְּכָל, בְּלִי בּוּשָׁה, בְּלִי פִילוֹסוֹפְיָה, וּבְלִי שִׁירָה" – הָא..

רָשַׁמְתִּי מוֹרִים

שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתִי אֶת קֶשֶׁת הַצְּבָעִים;

רָשַׁמְתִּי הוֹרִים

שֶׁנָּעֲלוּ אֶת פִּתְחֵי הַבָּתִּים;

רָשַׁמְתִּי מֵאָרְחוֹת,

רָשַׁמְתִּי סֶלֶקְטוֹרִים.

רָשַׁמְתִּי בְּמַרְאָה

אֶת פְּנֵי הָאוֹיְבִים,

וְעַל מָסָךְ הַטֵּלֵוִיזְיָה

פָּנִים חֲסֵרִים;

בִּדְיוֹקָן אֶחָד צִיַּרְתִּי שְׁתֵּי נָשִׂים

אֶת זוּ שֶׁל דּוֹדָתִי לֵאָה

וְזוּ שֶׁל אֲחוֹתָהּ הַתְּאוֹמָה

שֶׁנֶּעֶלְמָה

מִבֵּית הַתִּינוֹקוֹת;

רָשַׁמְתִּי אוֹתְךָ סָבָתִי

מַשְׁקֶה חָלָב אֶת הָאַחַת

וּבִדְמָעוֹת אֶת הַשְּׁנִיָּה;

רָשַׁמְתִּי בְּגִיר

אֵת תְּנוּחַת מוֹתָם שֶׁל שִׁמְעוֹן יְהוֹשֻׁעַ

וְיַעֲקֹב גָ׳רַפִי,

וּבְפֶחָם רָשַׁמְתִּי

אֶת צַוָואָתָּם.

רָשַׁמְתִּי אֶת הַזְּמַן

וְהַמֶּרְחָב:

אֶת הַבַּטָּלָה הָאֵינְסוֹפִית

שֶׁל עֲיָרוֹת הַפִּתּוּחַ

וְהַפֶּרִיפֶרְיָה.

רָשַׁמְתִּי שֹׁרָשִׁים

נְטוּשִׁים,

רָשַׁמְתִּי יְרֻשּׁוֹת

שֶׁל זִכְרוֹנוֹת חֲדָשִׁים:

הָרַגְלַיִם רָשְׁמוּ עֲקִירוֹת

הַיָּדַיִם נִקְּיוֹנוֹת,

הָעֵינַיִם רָשְׁמוּ מַבָּטִים

שֶׁרָשְׁמוּ אוֹתִי,

וְאָזְנָיי רָשְׁמוּ מִלִּים

שֶׁאָבַד פִּשְׁרָן

וּבִמְקוֹמָן הִכְתִּיבוּ לִי

שָׂפָה חֲדָשָׁה:

אָבָק אֲנָשִׁים,

פְרֵענְקִים,

צָ׳חְצָ׳חִים.

אֲנִי קֻפְסָה שְׁחוֹרָה

מַקְלִיט טִיסָה 742, 1952

נוֹתַרְתִּי שָׁלֵם

מֻקָּף בִּשְׁבָרִים

קוֹלִי יִשָּׁמַע

אַחֲרֵי הַדְּמָמָה –

וְרָשַׁמְתִּי הַכֹּל,

רָשַׁמְתִּי הַכֹּל.

אֵינִי מְבִינָה בְּאַהֲבָה
רַב הַנִּסְתָּר מִן הַגָּלוּי לִי בְּעִנְיָנֶיהָ
חוּץ מִדִּין דָּן דִּין דָּן שֶׁסָּבִי הָיָה עוֹשֶׂה לִי עַל בִּרְכָּיו
מֵנִיעַ אוֹתִי מַעְלָה מַטָּה כִּסְפִינַת שׁוֹדְדִים בְּיָם סוֹעֵר
לֹא יָדַעְתִּי אוֹתָהּ בִּמְלוֹאָהּ כִּמְעַט אַף פַּעַם
אֵימַת מָוֶת אוֹחֶזֶת בִּי כְּשֶׁאֲנִי נִבְהֶלֶת
שֶׁתִּשָּׁדֵד מֵעִמִּי לעוֹלָם
כְּשֵׁם שֶׁאִמִּי שָׁדְדָה אוֹתָהּ מִמֶּנִּי בְּלֵדָתִי
אֲנִי מְבִינָה קְטַנָּה עוֹד יוֹתֵר בַּשִּׂנְאָה
אַךְ מֻמְחִית גְּדוֹלָה מְאֹד בְּשֹׁד וְשֶׁבֶר

664997_10151932879603238_710554029_o

בַּחֹשֶׁךְ לְלֹא חַשְׁמַל, בְּשִׂנְאָה אָבוֹא

אֵין מָקוֹם כָּרֶגַע לִפְשָׁרָה

אֵין תְּשׁוּבָה מִינִית בְּסוֹף הַשּׁוּרָה

אַתְּ מוֹצֶצֶת מִמֶּנִּי שְׁאֵרִיּוּת אֲרוּרָה שֶׁל מְצִיאֻיּוֹת

כְּשֶׁאֲנִי, מִתְפָּרֵק בְּלֶכְתֵּךְ וּמְפֻזָּר

בְּשׁוּבֵךְ, הַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי נוֹגַעַת בְּרֶחֶם הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלָּךְ

כְּשֶׁאַתְּ נוֹגֶסֶת וּבוֹלַעַת אֶת הַסַּרְטָן שֶׁלִּי

אֲנִי מְמַלֵּא אֶת הַחֹרִים בְּשִׁנַּיִךְ

כְּשֶׁאַתְּ שׁוֹתָה אֶת זֶרַע הָאַהֲבָה הַמְּקֻלֶּלֶת בִּמְנַת יֶתֶר שֶׁל פַּחַד

מֵהַשִּׂנְאָה שֶׁהִיא לֶחֶם הַקֹּדֶשׁ בִּיחָסֵינוּ

מִצְטַעֵר שֶׁמַּתִּי מֻקְדָּם מִדַּי

שֵׂעָר /אביחי קמחי

פורסם: יולי 9, 2013 ב-שירי אורח
תגים:

בּוֹאִי נַעֲלֶה לָאוֹטוֹ וְנִסַּע לְיָפוֹ
נַאֲזִין לְמֵאִיר אֲרִיאֵל
שָׁר אֶת כְּאֵב עוֹבֵר וְשָׁב
וְנִשְׁכַּח מִחְשְׁבּוֹן הַבַּנְק
נִתְעַלֵּס עִם בַּרְבּוּנְיּוֹת
וְנִלְגֹּם צֵ'יסֶר עָרָק
נַשְׁמִיץ אֶת לַפִּיד שֶׁדָּפַק בָּנוּ אֶת אֵם כָּל הַמִּסִּים
וְנִתְנַחֵם בִּגְרַאס רְפוּאִי מְשֻׁבָּח
נְטַיֵּל בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁים
נִקְנֶה אֶת כָּל תְּמוּנוֹת הָרַב גֹּרֶן
תּוֹקֵעַ בְּשׁוֹפָר בְּסִיוּם מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים
וְנַשְׁלִיךְ אוֹתָן לְפַח הַהִיסְטוֹרְיָה
וְנִכְתֹּב בִּגְרָפִיטִי לַשּׁוֹפֵט בְּדִימוֹס –
אֵין נָשִׁים שֶׁנֶּהֱנוֹת מֵאֹנֶס
יֵשׁ שׁוֹפְטִים סוֹטִים וּמַנְיָאקִים

בַּלַּיְלָה נִזָּרֵק עַל הַחוֹף
נִדָּבֵק לַחוֹל וְנִצְעַק לַיָּרֵחַ
כּוּס אִמָּא שֶׁל הַטַּיְקוּנִים הַמִּסְתַּפְּרִים
וְנִתְגַּפֵּף כְּמוֹ חֲתוּלִים

אֱלֹהִים יוֹדֵעַ שֶׁנִּסִּיתִי

לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַחַיִּים בַּמְּצִיאוּת,

אֲפִלּוּ הִצְלַחְתִּי לְהַחְיוֹת אֶת הַדִּמְיוֹן.

אֲבָל אַחֲרֵי הַכֹּל, אֲנִי רַק הַזְמָנָה לְסִיּוּט אֵרוֹטִי.

כְּבָר מִזְּמַן עָבְרָה שְׁעַת חֲצוֹת

וְהַרְבֵּה אַחֲרֶיהָ. אֲנִי הוֹלֶכֶת הַבַּיְתָה.

לְכוּ גַּם אַתֶּם.