מגדר עדתי/ אלון בר

פורסם: דצמבר 1, 2013 ב-שירי אורח
תגים:

א.

בגיל שלוש עשרה נהגה רוזה ללפף שרשרת זהב סביב צוואר נכדיה

לפרום שלושה כפתורים בחולצותינו הלבנות

לעמוד אתנו על הרגע בו

הפכנו גברים.

ב.

אני לא זכיתי לשרשרת זהב ממך, רוזה

ירושת השער שפרע מתוכי פרע וטרף את נפשי

נבהלתי מן הסערות ובלילות רוזה,

בפינצטה של אמא

תלשתי אתכן

אחת, אחת

ג.

הגבריות שלי היא המזרחיות שלי

הנשיות שלי היא האשכנזיות שלי

אני כותב שירה כמו אישה אשכנזייה

ורב עם חבר שלי כמו גבר מרוקאי

זוכרת, הקנאה של חיים

שעלית על מטוס לאמריקה

והוא נשאר

 לבדו.

ד.

לדרום תל אביב אין מגדר,

פעם  גם את אמא היית בורחת לפה

מספרים שהיית רצה יחפה באלנבי

מספרים על שערך הפרוע שנפרע בריבית מסובבי הראשים שצעקו

פרחה – זה שם יפה.

ג'ורג'ט – זה צרפתי

תראו איך אפשר לתקן

שושי בר – מנהלת חנות בכיכר מלכי ישראל.

ה.

אין מגדר ביער הזיכרון

כולם חושבים ששורשים עבים הם זכר

אבל את יודעת מה שלא כולם חושבים

לא הייתה לנו ברירה

הייתי חייב לכתוב

זאת פרקטיקה של הישרדות.

ו.

על החשבון אני אשלם בשניהם

כאשכנזייה המעקמת שפתיה

כמזרחי המקושש בכיסיו הריקים

אין סקס אחר

אין זהות מזרחית

יש פצע.

מודעות פרסומת
תגובות
  1. ronbent הגיב:

    אין הרבה לכתוב מעבר לכל הכבוד ותמשיך לכתוב עד שייפלו הציפורניים. רון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s