ארכיון רשומות מהקטגוריה "Uncategorized"‏

כשאת משחררת לאוויר העולם של בחור, שאת אתו בזוגיות, שעוד לא נתנה לעצמה כותרת עם פיסוק, את קובץ המילים: "אני רוצה ילד", צריך להיות ברור לך לחלוטין שזה Game Changer ואין מכאן דרך חזרה. זה כמו "חתחתול". עכשיו משהוכרז, כולם חייבים להפוך את הקלפים ולהראות מה יש אצלם. אז רצוי לא להגיד את זה לפני שאת בטוחה בתוצאות הרצויות או מוכנה לכל התשובות או שהבן זוג שתוי מספיק או שיצא לך מתוך רפלקס, באיזה ריב ואז אולי אפשר לטעון לאי שפיות זמנית וקודם כל, כדאי שלא תגידי את זה לפני שאת בכלל בטוחה שמה שאת אומרת נכון גם לעוד שעה ואת מאופסת על עצמך, אבל בכל מקרה, מרגע שאמרת,  זה כבר לא ממש תלוי בך. הוא יכריז על המהלך הבא. ישווה או יעלה את ההימור. הסתכלתי עליו. "תיקו" זה תקני?
הוא לא מצמץ. לא יכולתי שלא להתפעל בלב עמוק פנימה, מהעובדה שהוא לא ממצמץ. העיניים שלו עלי. לא משנה מה תהיה התשובה אני אומרת לעצמי, תראי: הוא לא ממצמץ עכשיו.  הוא היה מוכן לשיחה ורק חיכה, לה. חיכה גם לי? באוזניי חלפה מוזיקת מערבונים רפטטיבית ולא הצלחתי להחליט מה יכול להיות מכוער או רע, או הטוב בעיניי, אם יעשה, או יגיד  וחיכיתי לשליפה מהירה בלי שום אקדח ביד.
אח שלי הגדול אמר פעם: אל תנסי אף פעם לחנך גבר. את לא מורה. וזה מאוד לא סקסי כל תחום החינוך וגבר הוא חתול. הוא ילך כשירצה ויבוא כשיבוא. אז רק תראי אם זה מתאים לך הסידור. ואני בכלל תמיד רציתי כלב, כשאהיה גדולה. אבל במיטה יותר נעים לישון עם חתול..
"טוב" הוא אמר.
-מה זאת אומרת "טוב"?
-זה מה שאת רוצה?
מישהו פעם אמר לי: אם היית בטבע והיית רואה במבי לא היית ישר רצה אליו לגעת, נכון? היית נהנית מיופיו גם ממרחק, שלא ייבהל, שלא תכניסי את עצמך לסכנה.
למה את תמיד מתנפלת על כל מה שיפה בעינייך. חייבת לראות בידיים, אם אמתי. ואז זה בורח לך..
לא הצלחתי לנחש כרגע אם אני היא הבמבי, או הוא או הילד הזה, שלא קיים ופתאום הכל עליו.
ולמה לגעת בטבע זה לא טבעי ולמה זה בטבע שלי, להטביע הכל ולראות מי ישרוד?
אסור לתת לי לחכות לבד. כל פעם שמישהו משאיר אותי לחשוב על מעשיי אני עושה עוד מעשה אסור אחד.
לא מחטיאה שום חטא.
ראיתי אותו פעם ככה מסתכל עלי, כשרק חזרנו להיות שניים ולא היה בטוח שיחזיק וחשבתי שצריך לחכות עם מעשים, ברגע שנכנס לבית, היד שלו נמשכה בחוט לא נראה לגב שלי לעמוד השדרה. איך ידעת? שאלתי אותו, שהייתי צריכה חיזוק שם. מה זאת אומרת? אמר, זה היה כתוב לך על הדלת.
ודברנו קצת ופתאום הרים אותי על הכיסא שאהיה גבוהה ממנו והסתכל עלי לראות אם מרוצה והרים את קצה החולצה טיפה והייתי כל כך מופתעת. אני לא נגד, אמרתי לו, רק לא בטוחה שבעד. צחקתי והוא הפשיל עוד קצת וכבר ידעתי שאם ימשיך, לא אפסיק אותו, סקרנית לראות מה יראה שם אצלי. אולי בין אצבעותיו הזריזות, הנחושות, הארוכות, ימצא לי חזה שלא הכרתי, בטן שונה, אולי כתפיים אחרות יחשפו לידיו ואני מחבקת אותו פתאום. כמו ילדה. כמו שלט פרסומת לסרט, של גיל הנעורים אפילו ששנינו כבר רחוקים מאוד משם וככל שהוא מלא תשוקה יותר ומסתער אני רוצה לנשק אותו דווקא בכל מקום שהוא אינו מוכן והוא מוכן בכל מקום, אז אני מחפשת טוב ומכניסה יד לחולצה לוודא שיש שם שערות, שלא חלק, שמנחשת אותו נכון מהזיכרון. ואני לא טועה. ואני גם לא צודקת כי הוא מרגיש תמיד מוכר מאוד מוכר מדי ואז כמו עוד אחד נגלה.
-זה מה שאת רוצה? חזר על השאלה
-כן.. (ניסיתי גם אני לא למצמץ)
-אז נעשה.
-אני ואתה?
-כן.
-אבל אז יהיה ילד, שלנו, מסתובב בעולם
-יש הרבה ילדים בעולם. יהיה עוד אחד
*(סיפור בהמשכים-43)
מודעות פרסומת

בשנת 2012 פרסמתי את ספר השירים ׳פרפר פרלין׳ שזכה בפרס אס״י (בעריכת ד״ר אפרת מישורי, בהוצאת ׳ספרא׳).

לקראת הפיכתו של ספר השירים שלי לאלבום מוזיקלי, אני מתרגשת להזמין אתכם להיות שותפים ולקחת חלק בתהליך הוצאת האלבום ׳פרפר פרלין׳ באמצעות רכישת מוקדמת של האלבום בהדסטארט.

כנסו ללינק ותמכו בהפיכת החלום למציאות.

שלכם,

לורן

 

בפעם הראשונה בחיי אני שרה את השירים שלי שהלחינה קורין אלאל

…אני מזמינה אתכן ואתכם להיות חלק בלתי נפרד מהיצירה, לתת כף יד קטנה ולפרוס איתי כנף

IMG_8210 (640x471)*

 

הַבֹּקֶר כְּשֶקַמְתִי לֹא הָיְתָה לִי קַרְקַע לָלֶכֶת עָלֶיהָ

הָיְתָה זוּ התְּקוּפָה השָׁקוּפה, כָּךְ הִיא נִקְרְאָה.

וַאֲנִי מִתְחַמֵּם בָאֵש הַתָּמִיד שֵׁלָהּ, שֶׁל הָאֵם

שֶׁכָּלֶה כְּמוֹ רֵיחַ עַרְמוֹנִים בגָּז המִטְבָּח.

הייתי קבור חי,

אבל אני לא בוכה.

האוכל שאכלתי

רצה לחזור,

לצאת ממני,

כמו שאני רציתי לחזור

לרחם שממנו,

יצאתי.

כשאחרים היו מקבלים חיבוק

כשהם היו עצובים,

הייתי מקבל כדורי הרגעה,

אבל אני לא בוכה,

גם אז לא בכיתי,

לא הייתי אומר אף מילה,

בקושי דיברתי עברית ממילא.

בקושי דיברתי.

לקחו ממני אפילו את החתול שלי,

אבל אני לא בוכה.

רוסים מסריחים הם היו אומרים,

ניסיתי להריח את היד שלי,

אין שום ריח,

פשוט עור.

לא הייתי בטיול שנתי,

המורה אמרה שלהקיא

כמו שאני עשיתי בפעם שעברה

לא מקובל

ועדיף שלא אסע,

כי הדרך ארוכה.

בעצם לא הייתי באף מקום.

אבל אני לא בוכה.

אף פעם לא.

אֵם וּבִתָּהּ נִפְגָּשׁוֹת

בְּבֵית קָפֶה אָפְנָתִי

רוֹכְשׁוֹת טֶלֶפוֹנִית מִנּוּי

לְעִתּוֹן יוֹמִי.

הָאֵם מוֹשַׁחַת אֶת צִפָּרְנֶיהָ

בְּלַכָּה

וּמְשַׂרְטֶטֶת בְּיַד מְגֻיֶּדֶת

קַו מִתְאָר לִשְׂפָתֶיהָ

הַמֻּדְגָּשׁוֹת מִמֵּילָא.

יֵשׁ לָהּ בֶּטֶן שְׁטוּחָה

וְיַשְׁבָנָהּ הַמּוּצָק נָתוּן

בְּתוֹךְ גִ'ינְס צָמוּד.

הִיא נָאָה, כְּבַת אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ

הִיא הָיְתָה פַּעַם

אַבָּא

מלאכי/ גליה אבן-חן

פורסם: ינואר 17, 2013 ב-Uncategorized, שירי אורח
תגים:

אֲנִי סַבְתָּא שֶׁל מַלְאָכִי

כִּי לְמַלְאָכִי אֵין סַבְתָּא.

לְמַלְאָכִים בִּכְלָל אֵין סַבְתּוֹת

בִּכְלָל בִּכְלָל אֵין.

 

מַלְאָךְ לֹא צָרִיךְ סַבְתָּא

מַלְאָךְ לֹא צָרִיךְ אִמָּא

יַתְמוּת הִיא עִנְיָן מִסְכֵּן

כֵּן, כֵּן.

 

אַאֲמֵץ לִי אֶת מַלְאָכִי לְנֶכֶד, לְבֶן

בֵּין אִם יָשִׁיב לֹא וּבֵין אִם יָשִׁיב כֵּן,

בֵּין אִם יִקַּח וּבֵין אִם יִתֵּן

כָּל הַסִּפּוּר הוּא שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהִתְחַתֵּן.

הילד/ גליה אבן-חן

פורסם: ינואר 17, 2013 ב-Uncategorized

"נַעֲשֶׂה יֶלֶד וְאָז אֶתְאַבֵּד."

הִצִּיעַ לִי הַדִּכְאוֹנִי,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת הַיָּתוֹם שֶׁלִּי.

"נִמְהַל אֶת הַגֶּנִים שֶׁלָּךְ

בַּגֶּנִים שֶׁלִּי."

הִצִּיעַ לִי הַסְּכִיזוֹפְרֶן,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת עַצְמִי:

אִמָּא מְשֻׁגַּעַת עַל יֶלֶד מְשֻׁגָּע.

אָהַבְתִּי אֶת יְלָדַי שלֹא נוֹלְדוּ מְאוֹד,

שֶׁלֹּא תָּבִינוּ.

הַיָּתוֹם וְהַסְּכִיזוֹפְרֶן הֵם יְלָדִים לְמוֹפֵת.

מוּטָב בַּדִּמְיוֹן.

מוּטָב זְקֵנָה לְבַד.

מוּטָב שֶׁאֹמַר לְבָנַי גַּם אִם כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה,

בֶּאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי.

אֲפִלּוּ הַפִילוֹסוֹף עִמָּנוּאֵל קָאנְט

אָמַר שֶׁהֲכִי חֲשׁוּבָה הַכַּוָּנָה.