אַתְּ
נוֹשֶׁקֶת לְמִצְחִי
אַתְּ
כֶּתֶם אֵשׁ בּוֹעֶרֶת
אַתְּ
בְּמֶרְכַּז מוֹחִי
אַתְּ
שְׁקִיעַת זָהָב
אַתְּ
בִּגְדֵי אֹדֶם
אַתְּ
תְּנוּעוֹת רַגְלַי שָׁטוֹת בָּךְ
אַתְּ
רְחוֹקָה מֵאֶרֶץ הַצְּבִי
אַתְּ
אֶרֶץ לִבִּי
אַתְּ
הוֹלֶכֶת אִתִּי לְאָן שֶׁאֵלֵךְ
אַתְּ
שׂוֹחָה כִּדְגִיגָה בְּיַם הַחַיִּים
אַתְּ
חָפְשִׁיָּה מִסְּדָרִים
אַתְּ
חָפְשִׁיָּה מִגּוּף
חָפְשִׁיָּה
צילום: אמנון זליאט
וְחוּטֵי עֵרוּי מִשְׂתָּרְגִים מִזְּרוֹעוֹתַי. חַיָּה, לְצַעֲרִי.
(תּוּכַל לְזַהוֹת אוֹתִי לְפִי פְּרִיחַת הַדָּם בִּשְׂעָרִי)
אַתָּה, אֲהוּבִי, תִּהְיֶה הַמְּזֻעֲזָע, טְרוּט הָעֵינַיִם, וְצֵל זִיפִים
בִּלְחָיֶיךָ הַשְּׁקוּעוֹת. מַצִּיעַ לִי כּוֹס תֶּה פּוֹשֵׁר,
כִּי מָה עוֹד אֶפְשָׁר – –
תופסת (צילום: עינת מגל שמאלי)
עַל מִטָּתֵנוּ הַסְּתוּרָה.
לֹא הִתְפָּרַצְתִּי בָּאֶמְצַע וּבִקַּשְׁתִּי סְלִיחָה,
לֹא הֵגַבְתִּי כְּשֶׁזֶּה הִסְתַּיֵּם, לֹא הוֹצֵאתִי מִלָּה מִפִּי
גִּלִּיתִי אֶת זְכוּת הַשְּׁתִיקָה. הִיא לִמְּדָה אוֹתִי
לְהַאֲזִין לָרְוָחִים בֵּין הַמִּלִּים, לַעֲקֹב אַחֲרֵי
הַמִּתְרַחֵשׁ בֵּין הַשּׁוּרוֹת וּמְשַׁמֶּשֶׁת לִי לְפֶה
בְּדִבּוּרִים שֶׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לָהֶם כְּשֶׁלְּעִתִּים
אֲנִי נֶעֱזָר בְּנִעְנוּעֵי רֹאשׁ. זוֹ שְׁתִיקָה פּוֹאֶטִית
לֹא צָרִיךְ לְהִתְגּוֹנֵן, לְהַתְקִיף,
לְהִתְנַצֵּל, לְהַסְבִּיר. כְּמוֹ כְּשֶׁכּוֹתְבִים שִׁיר
אַל תִּבְכֶּה יֶלֶד
הָרוּחַ יְחַזֵּק אוֹתְךָ בַּלַּיְלָה
חֹם הַשֶּׁמֶשׁ יִשְׁמֹר עָלֶיךָ בַּיּוֹם
אֲוִיר הַיָּם יַעֲשִׁיר אֶת רֵאוֹתֶיךָ.
אַל תִּפְחַד יֶלֶד
הַיָּרֵחַ יָגֵן עָלֶיךָ בַּלַּיְלָה
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ יְחַפֶּה עָלֶיךָ בַּיּוֹם
חוֹל הַיָּם יַעֲטֹף אֶת רַגְלֶיךָ.
כִּי הֲרֵי לֹא תִּוָּלֵד לְעוֹלָם.
ציורי תנ"ך: עקדת יצחק / אהובה קליין@ כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
וּמוֹדֶה לְפָנָיו
שֶׁהֶחְזִיר
גַּם בָּךְ
נְשָׁמָה בְּחֶמְלָה.
הָאַהֲבָה רַבָּה
עִמָּנוּ.
גַּם אַהֲבָתוֹ
וֶאֱמוּנָתוֹ
בָּנוּ.
מכתבים ללורן 